כוריאוגרפיה
המופע יומנים
אנסמבל נעים – מופע הבכורה
היצירה הוצגה לראשונה במסגרת פסטיבל מחולוהט במרכז סוזן דלל
יוצרת, כוראוגאפית, הוגה והוזה: רוני פרידמן
רקדנים ושותפים ליצירה: יוסי אלמוג, עדי בוקאי, יובל שחם/ יוחאי גינתון , הדס יעקובי, מרגנית מורי/ נעה שבתאי כהן, לירון ניר, רועי סנדרוביץ', מיטל עובד/ ביטניה מקיואן, מאיה קרמר/ אורין מטיס, מתן רכליס. אמן אורח: אברהם אייסו
תאורה: עמיר ברנר ותמר אור ● תפאורה: אבי שכווי ● תלבושות: דליה פן ● בימוי ועריכת וידאוארט: אורן אור שי ● קונספט וידאו: חיים יפים ברבלט עריכה מוסיקלית: ירון כפכפי ● מפיקה בפועל: עינת בייזר ● עיצוב גרפי: ג'ני דורפמן ● מסכים: AVS ● יעוץ: איריס רונלי ריקליס
צילום המופע: גור פלג עריכת וידאו: יריב קב
6 יומנים, 6 פרקים, 6 תמונות בימתיות, מסע אישי בין ארבע יבשות, מצבי תודעה, מילים, טקסט, תנועה, תאטרון, שפה, גדילה והתפתחות.
המופע יומנים, יצירת הביכורים של רוני פרידמן, הוא לקט מתוך יומנים שנכתבו על ידה משנת 2000. היומנים מובאים לידי המחשה ויזואלית באמצעות מחול וקטעי וידאו-ארט. היצירה נוגעת ביחסים המורכבים בין האינדיבידואל והחברה, מוטיב הייחוד האינדיוידואלי בקבוצה, על הרצון לשמור על מקום ייחודי גם בזמן היותנו חלק ממסגרות שונות, מצב היוצר קונפליקט ובוחן את המסגרות הללו בדרכים חדשות.
המסע הוא מסע אישי, קצבי וסוחף, העוצר ב-6 תחנות : צבא, ניו-יורק, הודו, יחסים עם גברים, אפריקה, התמודדות עם מחלת הסרטן ומסתיים בהשלמה ובמציאת ה"אני".
השפה התנועתית בה משתמשת רוני פרידמן משלבת את מגוון הסגנונות בהן התנסתה במהלך השנים. השפה מורכבת מנגיעות תיאטרלית, פיזיות ומובנות מאוד ומושפעת ממחול מודרני-רך (שיטת סיימונסון, שפותחה בניו-יורק), מחול שבטי-אפריקאי, ומיצירת מבני במה מורכבים הנהוגים בכוריאוגרפיות למחזות זמר. כל אחד מששת הקטעים הוא סיפור קצר עם התחלה- אמצע וסוף משלו. בין הקטעים עובר חוט מקשר המביא את היצירה אל סופה.
"היוצרת והכוריאוגרפית רוני פרידמן העלתה ביום ג' השבוע בסוזן דלל את אחד ממופעי המחול, שהרעידו מיתר עמוק בנפש "האני" של כל מי שהיה נוכח במקום. ערפל זך נותר עומד בחלל האולם, עת ירד המסך. ואיש לא זע ממקומו. במופע של "אנסבל נעים", המשלב להקה של 10 רקדנים, וידאו ארט, קריינות יומן אישי ומוסיקה, פרידמן יצרה מסע בזמן ובמרחב הגלובלי. היא נגעה בכל מקום על פני הכדור הזה, ובו בזמן בכל נקודה ונקודה באני הפנימי של כל אחד מאיתנו. היא מתחה לשיא חדש את מושג החשיפה האישית, על מנת לתת לנו מתנה אחת: היכולת להיות מי שאנחנו באמת!" רונית מרון
"מאז שנת 2000 אני כותבת כל יום בבוקר 3 דפים.
הכתיבה הזאת מוציאה ממני את כל המחשבות איתן אני קמה בבוקר, ומפגישה אותן עם הדף. בהתחלה היה לי קשה מאוד לא לצנזר את המחשבות, פשוט לתת לעט לכתוב. פחדתי מדברים שיראו רע מידי, משעמם מידי או סתם דברים שנראו לי טיפשיים.
עם הזמן למדתי, שהדף סופג הכל!
הדפים ספגו מסעות קסומים בעולם וימים של חוסר אונים ובהייה בקירות. הם ספגו הרבה מערכות יחסים מורכבות ולא ברורות. הדפים ספגו פחדים ואכזבות מעצמי ומהחיים בכלל, והרבה רגעי אושר גדולים.
הם ספגו לתוכם את כל המשאלות והחלומות שלי, ועזרו לי להגשים אותם אחד-אחד,
את הרצון להגיע לעיר הגדולה בעולם, ואת הקושי להשתלב בה, את האהבה לתרבות האפריקאית, את המסע הפרטי שלי בעקבות בודהה ומשנתו והרצון לשמור על ה"אני" הפרטי שלי בתוך הדרך הזאת, ומעל לכל את אהבתי הגדולה למחול והידיעה שהריקוד הוא בסיסי ושורשי וברצוני שילווה אותי כל חיי.
בשנת 2005 תרמתי מח עצם לאח שלי. בזמן שהענקתי לו חיים, חשבתי הרבה על החיים שלי ועל-כך שכבר שנתיים שישבתי במשרד שלי וראיתי הרבה כוריאוגרפים עוברים בסטודיו שלי ויוצרים ויוצרים ויוצרים... בזמן שאני בהיתי בהם וסיפרתי לעצמי הרבה סיפורים, על זה שבארץ לא מפרגנים לסגנון מחול שלי, ושאני בכלל לא מודרנית מספיק, ושסוזן דלל זה קליקה שקשה להיכנס אליה, ושאני בחיים לא אמצא עשרה רקדנים שיסכימו לעבוד איתי...
ועוד... ועוד.... ועוד....
ופתאום הבנתי שכלום לא באמת חשוב. ונזכרתי שיש לי כמה דברים שבוער לי להגיד וכמה מקומות בהם ביקרתי ואני רוצה לקחת איתי לשם עוד אנשים אחרים. המופע "יומנים" נוצר מתוך המקומות האלה. הוא מסע בתוך הבפנים שלי. והוא התשובה הפרטית שלי לקול הקטן שאומר לי לפעמים, שאני לא יכולה. בשנה האחרונה בחיי למדתי לשמוע את הקול הזה, להתמודד איתו וליצור מהמקום הכי שקט ואמיתי שיש לי.
אני מזמינה אתכם לתוך המסע שלי.... "
מחזות זמר
אני זוכרת את הפעם הראשונה בה צפיתי במחזמר.
הייתי בת 12, בטיול עם אבי ואחותי בארה"ב אבי היקר לקח אותנו לצפות במחזמר "שורת המקהלה" בברודוואי. ליבי נעצר כשראיתי את המופע.
אני מאמינה שבאותם רגעים נטמן בי הזרע שפרח כעבור 3 שנים והוביל אותי ל15 שנים של יצירה בתחום המחזמר.
בגיל 15, התחלתי את דרכי ככוריאוגרפית של להקת הנוער "השכנים של צ'יץ". היה לי המזל, העונג והכבוד להיות הכוריאוגרפית של המחזמר "דוד" מאת: ירון כפכפי, שהפך ל"קאלט" והוליד כוכבים כמו נעה תשבי, יעל בר-זוהר, יהודה לוי ועוד.
מתקופת הלהקה המשכתי ללוות את ירון כפכפי במשך שנים של עבודה צמודה וחברות קרובה.
עם שחרורי מצה"ל (הייתי הכוריאוגרפית הראשונה בצה"ל!...), עשיתי כוריאוגרפיה למחזמר "הלב" בהשתתפות: טוביה צפיר, ששי קשת וליאת אחירון בהפקת פשנל ז"ל ויוכלמן, והתחלתי לעבוד בהפקות שונות בבית צבי.
החיים הובילו אותי לניו-יורק שם סיימתי תואר ראשון בתיאטרון עם התמחות בריקודי מחזות זמר מ- Wagner College .
בניו-יורק, עבדתי כעוזרת כוריאוגרף בהפקה של "יוסף וכותנת הפסים המשגעת", הפקה שזכתה לפרס הכוריאוגרפיה הטובה ע"י American College Drama Festival , וסגרתי מעגל כשהייתי עוזרת כוריאוגרפית למרי-בת' קינסנר בהפקה של "שורת המקהלה" ע"פ הכוריאוגרפיה המקורית.
במקביל עבדתי במשך שלוש שנים כבמאית וכוריאוגרפית של להקת הנוער הייצוגית של עיריית ניו-יורק- Kids On Stage איתם העלתי את "אליסה בארץ הפלאות" בהפקה מקורית של מייקל סירוטה. "מסביב לעולם בשמונים יום" בתרגומי לאנגלית להפקת המקור של ירון כפכפי, ואת האופרטות "ג'יאני סקיקי" ו"The Bat ".
לאחר 5 שנים בניו-יורק חזרתי לארץ ועבדתי תקופה קצרה, כמנהלת חזרות של להקת מיומנה בסיורים במספר ארצות ברחבי העולם.
ב2003 עשיתי את הכוריאוגרפיה לחידוש של המחזמר "דוד" במסגרת "בית צבי.
במהלך השנים עשיתי כוריאוגרפיה להפקות של ירון כפכפי מבית היוצר של יוכלמן-אשר הפקות:
למחזמר "המלך ארתור" בהשתתפות: עודד מנשה, דודו טופז ז"ל, אבי קושניר, מיכל ינאי ודן תורג'מן,
למחזמר "פיטר פן" בהשתתפות: עפר שכטר, מיכל ינאי, מיכל אמדורסקי, אמיר פיי גוטמן ואפרת בוימבלד.
ולמחזמר "נסיך האגדות" בבימוי של צדי צרפתי בהשתתפות: אורנה ומשה דץ, יעקב כהן, חני נחמיאס, ואסף אשתר.
במשך כ5 שנים שימשתי ככוריאוגרפית של להקת צופי ת"א במחזות הזמר:
החיים לדוגמא, ילדים של החיים, ולא שולט בזה, שזכו לפרסי ההצגה הטובה ביותר במסגרת "סתיו תיאטרוני" בתל אביב. ולמעמד של הצגות "קאלט" שהולידו כוכבים צעירים נוספים כמו: מאיה שואף, יותם קושניר, קים בוסי, אליאנה תדהר, אלכס משה ועוד.
אני רוצה להודות בחום
לירון כפכפי, שסלל את דרכי וליווה אותי מגיל צעיר מאוד, בהרבה אהבה.
להורי היקרים, שידעו לעזור לנתב את חוסר העניין הכללי שלי במסגרות ובבית הספר למקום של יצירה שתמיד משך אותי, על שהשכילו לתמוך ולפרגן לי במציאת בדרכי ככוראוגרפית והתמדה בה.
לכל אותם שחקנים, זמרים ורקדנים, מפיקים, מעצבי תלבושות, תאורנים, תפאורנים, צלמים, צעירים ומבוגרים, שיליוו אותי בעבודתי במהלך השנים.
לראסטי קורצ'יו, ג'יליין מיילס וג'ון ג'יימיל, שלימדו אותי שיעורים יקרים מפז.
